יולדת יושבת דומעת בחדר ההנקה ופונה אלי בשמי "רווית את הסיכוי האחרון שלי, בבקשה תעזרי לי להצליח"- כך בלי שום הקדמה.
זוהי קריאה כ"כ נואשת שמשמעותה שרבות לפניי ניסו לעזור והיולדת איבדה כמעט לחלוטין את האמון בעצמה וביכולתה להניק. "איפה הבעיה?" חתכתי ישר ולעניין. הדבר האחרון שהיא זקוקה לו עכשיו הוא רשמיות ואלפי שאלות לא רלוונטיות. "היא לא מוכנה לינוק ממני, רק מקרבים אותה לשד והיא צורחת" ובו זמנית מצביעה על בקבוק חלב אם שאוב המונח לצידה (שכבר נותן לי את התשובה כי היולדת כבר בשלב של חלב מעבר ולא בשלבי הקולוסטרום הראשונים כך שכמויות החלב אינן הבעייה).
אני מנסה להבין את ההיסטוריה של הימים האחרונים שהיו רצופים גם במתן בקבוק, בלית ברירה, כיוון שהילדה אינה מתחברת לשד. תוך כדי שצף הדיבור של האם אני מבינה גם שניסו להציע לה לתת תוספת בעזרת צינורית כיוון שהיא סירבה לינוק מהשד. הניסיונות הללו כשלו. אני רואה את ערכת השאיבה מונחת בצידה השני של היולדת ומזהה מיד כי מדובר בערכה ישנה יותר וסטנדרטית בגודלה.
התינוקת ישנה לחלוטין בחיקה של היולדת וכלל אינה מבקשת לינוק.
אני מבקשת לראות את השדיים של האם ומיד ברורה לי התשובה. פטמות גדולות במיוחד.
עכשיו תוכנית הפעולה ברורה לי.
חיברתי את האם למשפך שאיבה (החלק המתחבר לשד מהמשאבה) בקוטר של 30 מ"מ (במקום ה 24 מ"מ בה השתמשה עד אותו רגע) והמחשתי לה את קוטר הפטמה ואת החלק היחסי אותו אמורה התינוקת לתפוס על מנת לינוק. בהמשך פניתי לעודד אותה ולהתייחס לנסיבות ולעובדות אנטומיות עליהן אין לנו שליטה ועל העובדה שאין פה כישלון של אף גורם ובוודאי שלא היה ביכולתה לעשות או שלא לעשות, לבחור או שלא לבחור ולהגיע לתוצאה שונה. עצם קבלת הבעיה היא שתוביל לפתרון בהמשך.
אבן נגולה מעל ליבה ודמעות הקלה פרצו מעיניה.
המשך תוכנית הפעולה היה לרכוש ערכת שאיבה המתאימה בגודלה למבנה האנטומי של האם, תוכנית שאיבה מסודרת עם גמישות מסוימת ביישומה (ללא נקיפות מצפון מיותרת או סטרס נוסף), רכישת מנשא בד והמון מגע של התינוקת על אזור בית החזה של אמא, האכלה איטית מבקבוק כולל סוגי הבקבוקים ויצירת סובלנות מצד התינוקת להליך ההאכלה בכללותו. לדעתי ההנקה שתתרחש פה בהמשך הדרך, עוד חודש או חודשיים, תהיה טבעית לחלוטין ותבוא דווקא מצד התינוקת המשכתי להסביר. הרי עד אז תספיק לשכוח כמה אילצו אותה לתפוס את השד או לשתף פעולה. עד אז היא תספיק להפנים כי בית החזה של אמא הוא מקום של דיקלומים, שירה, חום, סבלנות, רוגע ואהבה. פשוט גן עדן עלי אדמות… ובגן עדן שבו גם זורם חלב מתוק וחם?! ברור שניקח!
את כל אמונותיי אלו השרשתי באם ושחררתי אותה לדרכה באותו היום רגועה יותר ופחות מיוסרת. אני חושבת שהצלחתי להעצים אותה בייעוץ שארך בין 10-15 דקות אולם בהחלט מילא את כל מה שהיה חסר בתוכה.
ולחשוב שנכנסתי לחדר ההנקה רק כדי להוציא דבר מה מהסטריליזטור ולרוץ הביתה כדי לבשל את ארוחת השישי… מי אמר שלא צריך מזל בחיים???
________________________________
________________________________
רווית היא אחות מוסמכת מומחית ביילודים ובשפת התינוקות, יועצת הנקה מוסמכת משנת 2010 ומורשית משרד הבריאות.
כיום מתאמת ההנקה בבי"ח אסף הרופא, מרצה בכנסים ובקורסים אודות ההנקה ועולמם המופלא של הילודים.
האתר של רווית babysecrets.co.il
