יום ראשון, 21 באפריל 2013

איך להרגיל את התינוק לבקבוק/ עדי יותם

הרבה פעמים אפשר לראות בפורומים ובקבוצות פייסבוק המלצות לאמהות להציע לתינוקות בקבוק כבר משלב מוקדם של ההנקה, כדי למנוע מצב של "סרבנות בקבוקים". את החששות של האמהות מפני פגיעה בהנקה פוטרים לעתים קרובות בטענה המוכרת, "הילד שלי עבר מהנקה לבקבוק ובחזרה בלי שום בעיה".


אז מי צודק? האם רצוי לתת לתינוק בקבוק כבר בשבועות הראשונים? האם מתן בקבוק פוגע בהנקה או לא? ומה עושים כשתינוק מסרב לבקבוק?


ובכן, כל יועצת הנקה נתקלת במקרים רבים של תינוקות שמתחילים לסרב להנקה או להתקשות בטכניקה לאחר שקיבלו בקבוקים. נכון שרוב התינוקות יכולים להסתגל לשילוב או לבקבוקים מזדמנים, אבל חלקם יגיבו אחרת, ואין שום דרך לצפות מראש איך יגיב התינוק הספציפי שלך. אחת הסיבות הנפוצות לגמילה מוקדמת מהנקה היא מתן בקבוקים: אם בגלל פגיעה בביטחון של האמא בגופה וביכולת שלו להזין את התינוק שלה, או בגלל פגיעה באיזון של ייצור החלב, אם בגלל ש"רק בקבוק אחד ביום" פתאום מתחיל להביא איתו חברים, ואם בגלל פיתוח העדפת בקבוק ("בלבול פטמות").


האם מתן בקבוק באופן קבוע מבטיח שהתינוק תמיד יסכים לבקבוק? ממש לא. אנחנו נתקלות לעתים קרובות באמהות שהתינוק שלהן אכל מבקבוק ללא בעיה במשך כמה שבועות או חודשים, ואז פתאום החליט שהוא רוצה רק לינוק, בדרך כלל דווקא שבועיים-שלושה לפני החזרה לעבודה.


איך להציע בקבוק לתינוק סרבן בקבוקים? החשוב ביותר הוא לעשות זאת בהדרגה ובעדינות, בלי מלחמות ובלי להכריח. במדריך שהוצאתי יחד עם אלן שיין, "לחזור לעבודה, להמשיך בהנקה" אנחנו מציעות רשימה של דרכים. אתאר כאן בפירוט דרך אחת, שעבדה עבור משפחה שהגעתי אליה לאחרונה. האם צריכה לחזור לעבודה, והתינוקת, בת חמישה חודשים, מסרבת לבקבוק. בתמונה מופיע השולחן שראיתי בסלון כשנכנסתי, ועליו עשרה סוגי בקבוקים שונים שההורים ניסו לתת לה - ללא הצלחה



ביקשתי לראות מה קורה כשמציעים את הבקבוק. האם ניסתה בקבוק עם תמ"ל והתינוקת עיוותה את פניה באופן שאינו משתמע לשתי פנים: גועל נפש של טעם!


הצעתי לאם לסחוט מעט חלב באופן ידני והראיתי לה איך לעשות זאת. עטפנו את הבקבוק בחיתול טטרה וסחטנו את הפטמה עד שהבד שעוטף אותה היה ספוג בחלב אם.

ביקשתי מהאם לעבור לשבת על השטיח, נשענת על הספה, כשברכיה מורמות. היא הושיבה את התינוקת מולה, כשגבה של התינוקת נשען על ירכיה. הן יצרו קשר עין והאמא דיברה אליה ברכות ושעשעה אותה. באווירה נעימה, כשהתינוקת מפזרת חיוכים מתוקים לכל עבר, התחלנו בעבודה. 

האם קירבה את הבקבוק העטוף בחיתול אל פיה של התינוקת וסחטה עוד קצת חלב כך שהטיפות נגעו בשפתיה. את החלב הטעים הזה התינוקת ליקקה בשמחה. אחר כך האם קירבה עוד יותר את הבקבוק, בעדינות, עד שהתינוקת ניסתה למצוץ את הפטמה. הנחנו לה לעשות זאת למשך שתי שניות ואז האם משכה את הבקבוק חזרה אליה, בעדינות. ככה חזרנו על התהליך כמה פעמים: טפטוף על השפתיים, מגע של הפטמה בפה, מתן אפשרות למצוץ מעט מן הבקבוק ואז משיכה עדינה של הפטמה החוצה. 

אחרי כמה פעמים התינוקת איבדה סבלנות. עשינו הפסקה, האם והתינוקת שיחקו קצת בצעצוע, האם שאבה עוד חלב במשאבה חשמלית, ואז חזרנו על התהליך עוד כמה פעמים. בסופו של דבר לא הוצאנו את הפטמה מפיה, והיא אכלה כ-20 מ"ל ללא הפסקה עד שהפסיקה. מבחינת ההורים זו היתה הצלחה יפה - עד אותו יום, כזכור, התינוקת לא הסכימה בכלל לאכול מן הבקבוק.

ליתר ביטחון, תרגלנו גם האכלה מכפית בחלב אם. יש יותר משתי דרכים שבהן תינוק יכול לאכול - זה לא רק הנקה או בקבוק. אפשר להאכיל חלב אם בכפית, בטפטפת, במזרק או בספל קטן, בגמיעות קטנות ובזהירות. כך ההורים יכולים להיות רגועים שהתינוק לא ירעיב את עצמו ולא יתייבש גם אם ימשיך לסרב לבקבוק.


אחרי כמה ימים של תרגול התינוקת נכנסה למשפחתון, שם היא אוכלת כיום 40-50 מ"ל בבקבוק. זו לא כמות גדולה אבל הכמויות כנראה יגדלו עם הזמן, וכרגע היא בוחרת לאכול מעט, לישון הרבה ולהשלים זמן איכות עם אמא אחר הצהריים ובלילה.

~~~~~~~~~~~~
עדי יותם היא יועצת הנקה מוסמכת IBCLC משנת 2008 ומדריכה בליגת לה לצ'ה מאז שנת 2000. עובדת באזור השרון והמרכז. מחברת שותפה של "לחזור לעבודה, להמשיך בהנקה" – מדריך לאמהות מניקות החוזרות לעבודה, ובעלת הבלוג "קפה על חלב" - פייסבוק 




יום ראשון, 14 באפריל 2013

על הנקה בבית החולים/ רווית שוחט

לאחר הלידה הראשונה שלי הופתעתי לגלות את הקולוסטרום הסמיך.
לפני הלידה היה לי חזון: השד מתחבר לפה של התינוקת הורדרדה שלי וחלב לבן ניגר לפיה. 
במקום זאת הופתעתי לגלות נוזל צהבהב מבצבץ בטיפות.
בידיי החזקתי תינוקת מקומטת ומלאת כתמים בצבע יין ועור מקומט שאינה יודעת שובע.

הופתעתי מעוצמת הכאב ומשיכת הפטמות והתאפקתי לא לקפוץ ולהבהיל את בתי כל פעם שהגיעה "שעת הארוחה".
ביום השני היא פשוט לא ירדה לי מהשד. כשהצמדתי אותה אליי היא נרדמה כאילו היא שבעה ומדושנת, אולם כשהחזרתי אותה לעריסה היא צווחה בבכי דוקרני ומתיש. היא ישבה ומצצה שעות את השדיים הדואבים ונראה היה שכל הנקה הופכת להיות פחות נסבלת מקודמתה. לא היה לי מושג איפה לשים את עצמי מעוצמת הכאב, העייפות, הדימומים, התפרים, ההלם והכעס.

האחיות בתינוקיה הבהירו בפניי כי הבובה שלי יורדת במשקל ואינה נותנת שתן. בקבוק זכוכית קטן, בקבוק של קסמים, נדחף לידיי בעדינות. התבקשתי להאכילה! לא הבנתי איפה טעיתי. אז מה עשיתי עד עכשיו? ציירתי בטוש אדום על השד? ניסיתי לבדוק איך תהיה התחושה לקעקע את השדיים? או שסתם המצאתי מוצץ אנושי שגם מחבק ומלטף?
התסכול היה נוראי. ימים ולילות נראו כמו נצח וכל שעה הפכה לשבוע.
ניגשתי למכונה המאיימת שנראית כמו מכונת עינויים. קראו לה משאבה חשמלית. ישבתי דומעת והמשכתי לסחוט את השדיים המדממים. כלום לא יצא!!! פשוט כלום!

ניסיתי לשאול כל אישה במדים שנראתה בתזוזה מה לא בסדר אצלי. עם כל התשובות הרב גוניות עדיין לא הבנתי כלום. 
יש לי מין קטע זיכרון עמום של האישה שלבשה מדים בה נתקלתי אחרי ששאבתי "כלום" שאמרה לי לנוכח דמעות התנין שזלגו מעיניי והפרצוף המכורכם והעייף שלי "זה נורמלי שאין חלב" ומשום מה, זה כ"כ איפשר לי לשאוף עמוק וגרם למין תחושה מוזרה של ה ק ל ה!!!
כמה התפללתי באותם ימים לשד שקוף ולנס שיקח ממני את הכאב.
רגשותיי כלפי הבקבוק היו אמביבלנטים. מצד אחד השקוף הקטן הזה הציל אותי מהבכי ונסך בי תחושת ביטחון. מצד שני, לא רציתי להתייאש. לא הגעתי עד הלום על מנת להרים עכשיו ידיים. אין דבר שאיני מסוגלת לעשות. והתנגנו לי משפטים כמו "הזמן עושה את שלו", "רק אל תתייאשי" "מיליונים עשו את זה לפנייך" ועוד ועוד… באותם ימים גיליתי שאני החברה הכי טובה של עצמי… (עובדה שמלווה אותי עד עצם היום הזה).
לאחר 3 ימים מלאים הגיע הנסיך על הסוס הלבן!!! הוא היה נוזלי מאד ובמשקל יתר אולם ללא ספק פרץ בגדול! עכשיו הייתי צריכה ללמד את עצמי איך להתמודד עם "הגודש"!!!

זכרי:

  • התינוק עירני ביותר כשעה וחצי מייד לאחר הלידה. כדאי ורצוי להניק בזמן זה.
  • ביממה הראשונה תינוקות רבים ייראו ישנוניים ואולי אפילו ירבו לפלוט את מי השפיר אותם בלעו במהלך הלידה.
  • נצלי את היום הראשון להחזקת התינוק בתנוחה ניצבת על בית החזה שלך. לתנוחה זו יש יתרונות אדירים ורבים. שמעת את המשפט "אלהים נמצא בפרטים הקטנים"?
  • נצלי את היום הראשון להוצאת קולוסטרום בצורה ידנית מן השד. הידיים הן מצרך נדיר לאם המיניקה: לריקון יעיל יותר של הקולוסטרום הסמיך, לפינוי "גושים" מן השד בזמן ההנקה, לפינוי גודש במידת הצורך ואפילו לכמויות שאיבה גדולות יותר מרגע שנכנס החלב הלבן השופע.
  • החל מהיממה השנייה לחייהם תינוקות מתעוררים באופן הדרגתי ומראים יותר סימני רעב.
  • ביממה השנייה ולעיתים השלישית לחיי התינוק את עלולה לחוש תיסכול שנובע מהזמן הרב אותו את מקדישה להנקה לעומת חוסר שובע של התינוק. התינוק עשוי להירדם במגע איתך אולם לשוב ולהתעורר כשהוא מוחזר לעריסתו.
  • תדירות תפצה על כמות. הניקי לעיתים קרובות ביותר מבלי להתייחס לשעון. כמויות קטנות לאורך היום יאזנו את הסוכר בדם ויגרמו לפחות התקפי רעב מצד התינוק.
  • התנוחה של ההנקה קובעת במידה רבה את מצב הפטמות. הקפידי לקבל הדרכה נאותה כיצד לבצע מקצה שיפורים ומאילו טעויות כדאי להימנע.
לסיכום: את לא לבד. "צרת רבים חצי נחמה" ו"הסבלנות משתלמת" הם 2 משפטים שחשוב לשנן בימים הקרובים ללידה. "הנסיך על הסוס הלבן" עוד יגיע… ובגדול!!!


______________________________________________________________


רווית היא אחות מוסמכת מומחית ביילודים ובשפת התינוקות, יועצת הנקה מוסמכת משנת 2010 ומורשית משרד הבריאות.
כיום מתאמת ההנקה בבי"ח אסף הרופא, מרצה בכנסים ובקורסים אודות ההנקה ועולמם המופלא של הילודים.
המאמר פורסם לראשונה באתר של רווית  babysecrets.co.il 

יום שני, 8 באפריל 2013

שחור ולבן/ נועה ארגון כהן

לאחרונה, אני שמה לב לניגוד הגדול בין סיפורי ההנקות הכה מיוחדים ושונים שאני נתקלת בהם, לבין החשיבה על הנקה בקרב האוכלוסייה.
רבות מהנשים, ואני מאמינה שגם גברים במשפחה, חושבות (וגם חושבים...) שיש דרך אחת להניק. שאצל כל הנשים, החוויה היא אותה חוויה. אם אמא אחת הניקה כך, שאבה כך, והתינוק שלה הגיב בדרך שלו, אז בוודאי גם החוויה שלי כאמא מניקה צריכה להיראות כך, להרגיש כך, ואם היא לא, משהו לא בסדר, כנראה.
ואז המסקנה המהירה היא: כנראה שאין לי חלב, כנראה שהוא לא מספיק לתינוק שלי שנולד גדול מאד וכו' וכו', ואין ברירה אלא להפסיק להניק.

יש נשים ששלב זה מגיע אצלן מאד מוקדם, אולי עוד בימים הראשונים בבית החולים, כשהן עושות את צעדיהן הראשונים לתוך העולם המופלא הזה, וישנן אחרות שחוות משבר זה אחרי שבועיים, חודש או אף 3 חודשים.
ישנן, שאף מן ההתחלה הן ספקניות. אינן מאמינות, מסיבות שונות, שיהיה להן מספיק חלב בשביל תינוקן, ואז הדרך מאד מהירה למסקנה המתבקשת.
יש שעוברות את השלב הזה. אף נעזרות בנשות המקצוע, ואז לאחר כמה חודשים של חוויה נפלאה ומספקת עם תינוקן, מגיעה העת לחזור לעבודתן, והן, אפילו אינן שוקלות להתייעץ עם אשת המקצוע שעזרה להן בתחילה, כי הן אינן רואות אופציה של שילוב בין הנקה וקריירה, ולכן גומלות את תינוקן מאד מהר לאחר החזרה לעבודה או אף כהכנה, לפני החזרה לעבודה.

אני חושבת, שבלי לשים לב, אמהות קופצות למסקנות חותכות כאלה בלי חשיבה מעמיקה שקדמה להן. הדבר מזכיר לי חשיבה על דברים שזרים לנו. כשאנחנו חושבים על סינים, הם כולם נראים לנו מאד דומים. אנו לא מסוגלים, בעצם, לחשוב עליהם באופן אחר כי אין לנו מידע מוקדם שיעזור לנו. אנחנו פשוט לא מכירים אותם. ואם נצטרך לגבש דעה עליהם, אז ללא היכרות מוקדמת עם כמה מהם, סביר שהיא תהיה אחת משתי אפשרויות בלבד. שחור או לבן.
באופן דומה, רבות מתייחסות, לפי הרגשתי, להנקה. כאל תחום זר, לא ידוע.

ההסבר שלי הוא שהדור המניק בארץ צעיר עדיין, ורבות הן הנשים המגיעות לשלב ההורות (מלבד, אולי, נשים שגדלו במושב או קיבוץ), מבלי שצברו במהלך חייהן חוויות הנקה כצופות מן הצד. לא כילדות, לא כנערות מתבגרות ולא כבוגרות. הן לא צפו באימן מניקה את אחיותיהן ואחיהן, או בדודתן, או באישה ברחוב חולצת שד ומניקה את תינוקה. סביר להניח שספורים הם המקרים אותן הן זוכרות.
השלב הזה של הלמידה השקטה הזו וההפנמה של התנהגויות נורמטיביות, שהוא כה טבעי ומתרחש אצל כל אחד ואחת מאיתנו בשלבים מוקדמים ומאוחרים בחייו, הינו קריטי לדרך בה אנו חושבים על דברים.
כדי לפתח חשיבה מורכבת לגבי כל נושא, אנחנו צריכים לחוות אותו באופן ישיר או עקיף, כאמור.
אז אנחנו יכולים לראות הרבה דוגמאות לחוויה האחת, ואנחנו מפנימים את כולן כאפשריות, אנחנו מהרהרים בנושא בכל שלב התפתחותי שלנו כאנשים, מגבשים דעה, משנים אותה, מפתחים אותה עם השנים, וחשיבתנו על הנושא הופכת להיות מורכבת ועשירה. ההיפך מחד-גונית.     

ואכן, דרך ההנקה, כדרך הטבע, אינה אחת. היא משתנה ללא הרף, מסוגלת להתאים עצמה לשינויים, לאילוצים שונים.
הנקה היא אינטראקציה, שנבנית בין האם לתינוקה. קשר ייחודי שהתחלתו, התפתחותו וסיומו אינדיבידואלי מאד.
אמנם, אני בטוחה שאמהות מישראל, אמריקה, אפריקה, הודו או טיוואן יוכלו למצוא נושא שיחה משותף אם ידברו על הנקה, כי כל אחת ואחת תבין על מה השנייה מדברת. בכל זאת, יש בסיס דומה ומקשר בין החוויות.
אך,
כמו שלא תמיד כדאי לקחת את העצות שחברה נותנת לי על ענייני אהבה וזוגיות, וליישם אותם על הקשר שלי  הייחודי עם בן זוגי,  כי אין דרך אחת שמתאימה לכולם ומתרחשת באותו אופן אצל כולם,
כך גם בקשר המיוחד הזה. אפשר תמיד לשתף חוויות, ליהנות מנושא השיחה המחבר אפילו בין אמהות זרות, לשמוע על אופן ההתמודדות של אחרות עם ההתחלות, עם הבעיות והקשיים ולשתף גם בהנאות!
אבל כדאי תמיד לזכור שבסופו של דבר, ההקשבה לבן הזוג שבקשר )גם אם אותו בן זוג הוא תינוק...) והאינטראקציה איתו, ועם המציאות המשותפת היא זו שתוביל אותנו לחוויה המספקת והנעימה ביותר!

היכן שיש אילוצים של מציאות, או קשיים אישיים שלא כל-כך נח לשתף עם חברות או אמהות, או שנדמה כי הן אינן לגמרי מבינות או יכולות או בעלות האמצעים והאנרגיות לעזור, כדאי לפנות ליועצות ההנקה שתפקידן הוא לתת יעוץ מקצועי, אישי ותומך באם המניקה ובתינוקה.

____________________________________________________



נועה ארגון כהן היא יועצת הנקה מוסמכת IBCLC משנת 2011.

בעלת BA בפסיכולוגיה.
גרה בהוד השרון ומבצעת ביקורי בית בכל אזור השרון וגם באזור ת"א-רמת-גן, נתניה, פתח-תקוה ועוד.